>>גשם של גברים

גשם של גברים

גברים זה כמו סמרטוטים צהובים של כיורים.IMG_1915

בהתחלה נראה שהם עשויים מחומר איכותי ושיישארו איתך הרבה זמן, אבל אחרי כמה שימושים הם הופכים שחורים- חומים, מאבדים יכולת ספיגה ומתחילים להסריח.

צריך תמיד לצאת עם שני גברים, לפחות. הרבה יותר קל להתמודד עם הבעסה כשיש עוד אופציות, ואם יש גשם של גברים צריך לנצל אותו. גם אם הוא חומצי. זה די מכוער, אבל האמת לרוב לא יפיפיה, ומעולם לא קרה לי שום דבר טוב כשהתעלמתי ממנה. ומזל, כי את הראשון כמעט לא הרגשתי מרוב המהירות שבה זה נגמר. עם השני יצאתי פעמיים, וחוץ מזה שיש לו נטיה לקחת לעצמו את הזמן ולדבר איתי בהפוגות ארוכות מדי, חלילה לא להתלהב, היה כיף. בפעם השניה הוא נשאר לישון. רק התחבקנו. היה קשה, כי לפי המגע אין לי ספק שהפסדתי סקס מעולה, אבל אני יותר חשדנית מחרמנית כשמדובר בגברים, או בקיצור, בחורה שהחבר'ה נוהגים לכנות "לא זורמת". יש לי יתרונות אחרים- למשל- למחרת בצהריים התקשרתי להגיד שהיה מאוד כיף. חמודה, לא? כל אחד אוהב לשמוע שרוצים עוד ממנו, ולשמחתי אני יכולה להרשות לעצמי להיות נדיבה ונהנית לעשות את זה. זה לעולם לא משתלם, אגב.

רק למחרת, מאוחר בערב, הרבה אחרי שכבר עשיתי תוכניות, הוא התקשר. כעסתי. עניתי לאקונית, מחכה בכוונה להבעת רצון. רציתי הזמנה לדייט, מפורשת, אמיתית, של גבר. אבל לא. קיבלתי שיחה הססנית, טון אדיש ו"אז אולי נדבר יותר מאוחר?" עלוב. "אולי", עניתי לו ו"ג'יזס" סיננתי בבוז לעבר החברים. תקראו לי מיושנת, אבל אם מישהו רוצה לראות אותי בשישי בערב, הוא אמור להתקשר אלי לפני ארוחת הערב. ואם הוא יודע שהוא מתפנה מאוחר, להגיד "אני רוצה לראות אותך אחר כך, אני ממש מקוה שתהיי פנויה ב-11:30", זה המינימום. מה זה "אולי"?! מה נראה לו? שהוא יתקשר בחצות ואני אגיד "כן, בדיוק נכנסתי. לא, אני לא עייפה, וגם גילחתי רגליים בדיוק, בוא תזיין אותי"?

כששטחתי את הפרטים בארוחת הערב, שניים מתוך שלושה סטרייטים בשולחן פסקו שזו התנהגות של מישהו שלא רוצה משהו רציני. וזה נכון, אבל חוששתני שהמצב הרבה יותר גרוע.

לעניות דעתי המאוכזבת, מדובר בהתנגדות פנימית עקרונית להשקיע בבחורה. כשהוא כבר יוצר קשר הוא עושה את זה בשאט נפש, כועס על עצמו שהוא חוטא בהתנהגות שדומה באופן מעורפל לחיזור, ובסימן הקטן ביותר של חוסר הצלחה, נסוג. למה? כי במלחמה כמו במלחמה, אינפורמציה קריטית מסתירים מן האויב. כנראה שהוא הגיע למסקנה שכשרוצים בחורה היא מנצלת את זה לרעה, ואי לכך לא מגיע לה לדעת. אני הראשונה להודות שבחורות אוהבות חיים קשים- השאלה מתי ואיך, כי כשמגזימים, לפעמים חוצים את נקודת האל חזור.

מסכן, איחר פעמיים. פעם אחת בארבע שנים, כי בעבר יחס כזה היה מפשק הרגליים העיקרי שלי, ופעם נוספת עכשיו- המומנטום נשבר, הכיף נגמר. ירד לי. ולא מעניין אותי אם הוא לא רציני או סתם מפוחד. גבר שהביטחון העצמי שלו לא מאפשר לו לרצות אותי, ובגלוי, הוא גבר לא מספק.

אז אני לא זורמת, אני זועמת, ויש לי שלושה דברים להגיד:

אחד- שלדעתי הוא לא יתקשר בלילה אלא יתקפל כשפן מצוי, שתיים- שאם ככה, מבחינתי זה גמור, ושלוש- אל דאגה- השעווה היסודית שעשיתי בשבילו לא התבזבזה.

כי גברים זה כמו סמרטוטים צהובים של כיורים- קשה פסיכולוגית לזרוק אותם, אבל אז נזכרים שהם מגיעים בגליל.

 

2015-10-04T17:13:45+03:00 אוקטובר 4th, 2015|Tags: , , , |0 Comments

About the Author:

Avatar
מאז שאני זוכרת את עצמי אני כותבת שירים של לב שבור למגירה, מכתבי תלונה לאלוהים, מכתבי נאצה לחברות מעצבנות וסיפורים.

Leave A Comment

גשם של גברים

מאת: קארין ארד זמן קריאה <1 min
0